אפילפסיה אידיופטית בחתולים:

 

אפילפסיה הינה הפרעה מוחית אשר גורמת להתקפי פרכוסים בלתי מבוקרים עם או בלי איבוד ההכרה. כאשר הדבר קורה מסיבות אשר אינן ידועות, זה נקרא אפילפסיה אידיופטית. יש לציין שאפילפסיה שכיחה יותר אצל כלבים מאשר חתולים. 

 

התסמינים:

בדרך כלל אצל חתולים, לפני התקף יופיע שלב האאורה (שלב מקדים)שבמהלכו החתול מפוחד, מבולבל, עשוי להסתתר או לחלופין לחפש תשומת לב. בהתקף עצמו, החתול יפול על צידו, יאבד הכרה בחלק מהמקרים, גופו יהיה נוקשה ומתוח ופיו ינוע בתנועות מוזרות תוך יללות ופליטת רוק רב. הוא עלול להטיל שתן וצואה ולבצע תנועות חתירה ברגליו.

התקף טיפוסי נמשך בין 30 ל-90 שניות (שלעומד מהצד מרגישים כנצח עקב המראה המבהיל). בסיום ההתקף מופיע שלב ה- Postictal הכולל בלבול, חוסר התמצאות, שוטטות חסרת מטרה, התנהגות כפייתית, עיוורון, צמא מוגבר ותיאבון מוגבר.

ההתאוששות לאחר ההתקף יכולה להיות מיידית, אך עלולה להימשך גם עד 24 שעות. 

 

רוב ההתקפים מתרחשים בזמן שהחתול נח או ישן, בדרך-כלל בשעות הלילה או בשעות הבוקר המוקדמות. בנוסף, רוב החתולים מתאוששים לאחר ההתקף ועד שמגיע הוטרינר לא נותרים סימנים. לכן חשוב לצלם בבית את ההתקף ולהציג בפני הוטרינר.

באופן כללי, אפילפסיה קלאסית פורצת לראשונה בחתולים צעירים בגילאי שנה עד ארבע שנים. ברוב המקרים הסיבה אינה ידועה, אך ידוע שישנה נטייה גנטית לתופעה.

 

אבחון:

שני הגורמים החשובים ביותר לאבחון של אפילפסיה אידיופטית הינם גיל ההופעה ותבנית ההתקף (סוג ותדירות). אם לחתול יש יותר משני התקפים במהלך השבוע הראשון של ההתפרצות ייתכן ולא מדובר באפילפסיה אידיופטית. אם ההתקפים מתרחשים כאשר החתול בן פחות משנה או יותר מארבע שנים, זה עלול להיות עקב בעיה מטבולית או בעיה תוך גולגלתית. ההתקפים הממוקדים באיזור/איבר אחד או בעיה נוריולוגית הנמשכת גם לאחר ההתקף עלולים להעיד על מחלה מוחית שאינה אפילפסיה.

 

האבחון על פי רוב יחל עם בדיקות דם שגרתיות הכוללת ספירת דם מלאה, פרופיל כימיה בדם, תפקודי בלוטת התריס, בדיקות לאיתור וירוסים נוספים (לדוגמא, איידס של חתולים) ובדיקת שתן. בדיקות נוספות כוללות הדמיה מקצועית של המוח כגון בדיקת CT או MRI וניתוח של נוזל השידרה.

 

טיפול:

הטיפול מבוסס על תרופות נוגדות פרכוסים הניתנות בהתאם לתדירות וחומרת ההתקפים. חשוב לבצע ביקורות ובדיקות דם תקופתיות כדי למדוד את רמת התרופה בדם ולוודא את יעילות הטיפול. אסור לדלג ו/או להחמיץ טיפולים משום שזה עלול להיות מסוכן ולגרום להתקפים חזקים יותר!

 

מניעה:

אין דרך למנוע את המחלה מחתול בעל נטייה גנטית לפתח אותה. מה שכן ניתן לעשות זה לעקר חתולים אפילפטיים על-מנת שהמחלה לא תעבור לצאציהם וכמובן להקפיד על טיפול נכון וביקורות תקופתיות במרפאתנו.

 

 

בחזרה למידע שימושי חתולים