סיפורה של איה

 

בתי המכלאות בארץ עמוסות עד אפס מקום בכלבים. כלבי רחוב שנאספו מהרחובות ההומים, כלבי בית שנמסרו (כבר אמרנו שחבר אמיתי זה לכל החיים?), גורים שהומלטו וכעת אין להם דורש וגם כלבי קרבות שנאספו על ידי אנשים אכזריים וסופם ברוב המקרים רע מאוד. 

 

לפני שניכנס לפרטים אולי כדאי לדעת עוד קצת על הדבר הנוראי הזה שנקרא קרבות כלבים.

מדובר במאבק המתנהל בין שני כלבים ביוזמת בעליהם. קרבות אלה נערכים כאשר בסופם אחד מהכלבים מת כתוצאה מן המאבק, פצוע אנושות או פצוע עד לקרב הבא. הכלבים המסכנים חסרי אונים ונתונים בידי מפלצות אדם שמשתמשים בהם לצורך הנאה סדיסטית ורווחים מהקרבות. הרבה פעמים הכלבים הללו נגנבים מבעליהם המקורי (מתוך חצרות, גינות וכן הלאה). לעיתים רחוקות כלב כזה או אחר מצליח להימלט מהאימה הזו. כזו היא איה הכלבה. 

 

איה נוצלה בצעירותה לקרבות כלבים. במהלכם איבדה את הראיה בעינה הימנית וקיבלה כמה צלקות עמוקות עקב פציעות קשות. היא ניצלה על-ידי גורמי חילוץ והובאה לעמותת "צער בעלי חיים" בתקווה שמישהו ירצה לאמצה ולתת לה הזדמנות לחיים חדשים וטובים יותר. איה חיכתה בעמותה שלוש שנים. במהלכן ראתה כיצד כלבים אחרים מאומצים. היא צפתה בהם מהכלוב בעיניים עצובות וכבר הפסיקה לקוות. המראה של איה הרתיע אנשים. אף-אחד לא הסכים לאמץ אותה. הם לא ידעו כמה עדינה, אוהבת אדם וחברותית היא (על אף ולמרות האימה שעברה! מה שמראה עד כמה היא כלבה מיוחדת...).

היה נדמה שאיה הולכת להזדקן בתוך הכלוב הקר. ואז הגיע שניר חדד.

שהחליט לאמץ דווקא אותה מכל הכלבים. זו בהחלט הייתה אהבה ממבט ראשון.

 

סיפורנו מסתיים באופטימיות ושמחה: איה בביתה החדש, שמחה ושובבה כמו גורה צעירה (למרות שהיא כבר בת עשר) ונהנית בחיק משפחתה החדשה. אני גאה שאיה לקוחה שלי. כל הכבוד לשניר!

בזכותו, איה כבר לא תהיה עצובה יותר.

 

 

 

 

 

 

בתמונות רואים את איה בביתה האוהב, תופסת תנומה בין פעילות כזו או אחרת. 

 

 

 

 

בחזרה לסיפורי חיות