מוצאו של כלב הבית:

 

במובנים רבים, אזור המזרח התיכון נחשב לערש התרבות האנושית.

באזור זה קיימת גם אחת ממערכות היחסים המיוחדות של האדם: הידידות הקרובה עם כלבים.

 

על פי מחקר גנטי מקיף קיימת סבירות גבוהה שהזאבים החלו להתביית והפכו לכלבים באזור מזרח התיכון (ובאיזורים נוספים בעולם רק בשלב מאוחר יותר).

 

אודות המחקר:

ניתוח דגימות גנטיות מראה שכמעט כל הגזעים של הכלבים זהים מבחינה גנטית לזאבי המזרח התיכון, לעומת זאבים מאזורים אחרים בעולם. הזהות נמצאה בגזעים אשר שונים בגודלם ובמיקומם הגיאוגרפי (בינהם צ'יוואווה, כלב ציד אפגאני וכלב כנעני). השונות הרבה בין גזעי הכלבים הקיימים כיום, מקורה בהכלאות מכוונות המדגישות תכונות שונות שנמצאות בגנום של הכלב, ולא עקב הכלאות עם מיני בעלי חיים אחרים כפי שסברו בעבר).

 

מסקנת החוקרים:

ביות כלבים וזאבים החל באזור המזרח התיכון, ככל הנראה לפני כמה עשרות אלפי שנים. ממצאים אלו עומדים בסתירה למחקר קודם שבו טענו החוקרים שכלבים בויתו לראשונה בסין. עדיין לא ניתן להסביר מדוע הם בויתו לראשונה דווקא במזרח התיכון, מאחר והביות נעשה על-ידי נוודים ורועים (אורח חיים שהיה קיים גם באזורים אחרים): הכלב נדד עם בני האדם והתפשט ברחבי העולם הישן (מחקרים שבוצעו על כלבים בעולם החדש מראים שגם לשם הגיע הכלב יחד עם בני האדם ולא היה קיים שם קודם).

 

ביות הזאבים החל ככל הנראה כאשר נוודים ורועים יצרו קשר עם להקות זאבים, לקחו מהן גורים וגידלו אותם באופן שיתאים לשימושים שונים כגון ציד, שמירה או לשם עבודה. במהלך ההיסטוריה היו כמה מוקדים ברחבי העולם שבהם נעשה הביות, אך זה קרה אחרי שהאדם למד לעשות זאת לראשנה במזרח התיכון.

 

בחזרה למידע שימושי על כלבים